<h1>שיטה קדמונית — קידושין</h1>
<h2>דף יט:</h2>
[קידושין נ"ד ע"ב] אלא כי אתא רבין פירשה הקדש במזיד מתחלל ולא אמרו בשוגג מתחלל אלא לענין אכילה בלבד. יש מפרשים דדוקא אכילה קאמר ולאפוקי שאר ההנאות. וקשיא לן דהא כתנות כהונה שבלו מועלין בהם ותנן נמי מועלין בעתיקי דברי ר' מאיר ואע"פ שאין זו אכילה ודוחקין לומר דכתנות כהונה בשעשה מהן פתילות דמקלא קלו והוה ליה כאכילה דכלה לגמרי. ומועלין בעתיקי הא אוקימנא לה כר' יהודה ומדר' יהודה לא יקשה לר' מאיר. אבל בתוספות פירשו דלאו דוקא אכילה קאמר אלא כל מיני הנאה כגון כתנות כהונה בלבישה שהוא נהנה ממנה כאכילה מתחלל ומעל והינו דתנן כתנות כהונה שבלו מועלין בהן, וכן בעתיקי בשוקל בהן ולא אמרו אכילה אלא לאפוקי מקח וממכר בלבד. והם אמרו דבשאין מתכוין לגזול הקדש אלא להשתמש בו ולהחזירו לא יצא כולו לחולין ולא נתחלל אלא ההנאה בלבד ולהתחייב עליו קרבן, והלכך בקע בקרדום של הקדש והחזירו ובא חבירו ובקע בו שניהם חייבין מעילה אבל בנתכוין לגזול כלו מתחלל בידו והוא מעל חברו לא מעל. והכי איתא בתוספתא דמעילה [רפ"ב] בקע בקרדום של הקדש ובא חברו ובקע בו כולן מעלו נתכון לגזול הוא מעל חברו לא מעל. וא"ת א"כ מצינו מועל אחר מועל בשאר הקדשות, ותנן במעילה [י"ט ע"ב] ומיתינן לה לקמן [נ"ה ע"א] אין מועל אחר מועל במוקדשין אלא בהמה וכלי שרת בלבד. י"ל דההיא בנתכון לגזול וכיון שכן אין מועל אחר מועל. וא"ת והא מפרש לה התם כיצד היה רכוב על גבי בהמה ובא חברו ורכב כולן מעלו. י"ל דברוכב על מנת לגזול קאמר דאעפ"כ בקדושת הגוף לא נתחלל לפי שאין קדושת הגוף מתחללת.
[קידושין נ"ה ע"א] הכא בבא לחוב בדמיהן עסיקינן והכי קאמר חישינן שמא עולות. פרש"י ז"ל ע"י פדיון שמחלל קדושתיה על בהמות אחרות בתנאי אם עולה היא מחוללת על זו והאחרת שלמים לנדבה ואם שלמים היא הרי זו שלמים תחתיה והאחרת עולת נדבה. ואינו מחוור דאי ע"י פדיון קאמר מאי שיכא בפלוגתיהו דר' מאיר ור' יהודה דאינהו לאו בפדיון קא מיירו. ועוד מאי מקשה עלה ממועל אחר מועל דההיא לאו בפדיון היה והוה ליה לאיתויי הא דאמרינן בעלמא [מנחות ק"א ע"א] בבעלי מומין שיפדו הכתוב מדבר יכול יפדו במום עובר וכו'. ויש לפרש דהכא בבא לגזלן ולהוציאן מרשות הקדש לגמרי כדי להתחייב להקדש בכל מה שאיפשר לספק שגזל מן ההקדש וחישינן שמא אף עולות והוא הדין לזבחי שלמים והשתא הוי כעין פלוגתא דר' מאיר ור' יהודה וכעין מועל אחר מועל דנתכון לגזול מן ההקדש ולהוציאו מרשותו לגמרי והוה סבירא ליה השתא דאע"פ שמתכוין להוציאו מרשות הקדש שרי כדי שיזכה להביא תחתיה להקדש מה שאיפשר לספק בה, והינו דקא"ר יוחנן וכי אומרין לו לאדם עמוד וחטוא בשביל שתזכה. וגרסינן בירושלמי [ה"ז] אמר ליה ר' יוחנן וכי אומרין לו לאדם צא ומעול בקדשים כדי שתזכה. והא תנן אין מועל אחר מועל במוקדשים אלא בהמה וכו'. וקס"ד השתא דמתני' ר' מאיר היא דסתם מתני' ר' מאיר, ואע"ג דאמרינן לעיל דאין הקדש בשוגג מתחלל אלא לענין אכילה בלבד לא קשיא דהא פרישנא לעיל דלאו דוקא אכילה קאמר אלא ה"ה לכל שאר הנאות ולאפוקי מקח וממכר בלחוד.
<h2>דף כא.</h2>
[קידושין מ"ט ע"ב] ההוא גברא דזבנינהו לנכסיה אדעתא למסק לארץ ישראל בעידנא דזבין לא אמר, אמר רבא הוו דברים שבלב ודברים שבלב אינן דברים, דהכא עסיקינן כגון שבתחלה היה אומר אמכור נכסי ואעלה לארץ ישראל ובשעת מכירה לא אמר שעל דעת כן מוכרן אחר מכירה אם הוא רוצה לחזור בו טוען שעל דעת שיעלה לא"י מוכרן וכיון שאינו עולה המקח בטל אין שומעין לדבריו מה טעם משום דהוה ליה דברים שבלב ודברים שבלב אינן דברים.
[קידושין נ' ע"א] היה לו לומר מזיד הייתי. ומשני לא עביד איניש דמשוי נפשיה רשיעא. וא"ת ומי לא עביד איניש דמשוי נפשי' רשיעא והא תניא [כריתות י"א ע"ב] אמרו לו שנים אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי ר' מאיר מחייב וחכמים פוטרים אמר להם ר' מאיר השתא ומה שנים יביאוהו לידי מיתה חמורה ולא יביאו לידי קרבן הקל אמרו לו חכמים הוא יכול לומר מזיד הייתי, פי' מגו דיכיל למימר מזיד הייתי יכיל למימר לא אכלתי ואמאי לא אמרינן התם לא עביד איניש דמשוי נפשיה רשיעא. ויש לתרץ דשאני התם דליכא למימר ביה לא שוי נפשיה רשיעא דודאי משוי דכיון שהוא מעיז פניו לומר לשנים לא אכלתי ודאי משוי נפשיה רשיעא אבל הכא דכדאמר לא היה בלבי מזה אלא מזה לאו עזות פנים איכא למימר ביה דלשוי נפשיה רשיעא.
<h2>דף כא:</h2>
[קידושין נ"ג ע"ב] חנוני כבעל הבית דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר חנוני כשלחני. כך היא גרש"י וגר"ח ז"ל וכן הנכון. עד כאן לא פליגי אלא דמר סבר חנוני כשלחני ומ"ס חנוני כבעה"ב אבל דכולי עלמא אם הוציא מעל. והא דאיצטריך למיפרך מסופא דחנוני ולא פריך מבעה"ב גופיה טעמא משום דפלוגתא דר' מאיר ור' יהודה ליתה אלא בחנוני וההיא דבעה"ב אידך תנא קא.0...
[קידושין נ"ג ע"ב] ומשני ר' מאיר לדבריו דר' יהודה קאמר ליה לדידי אם הוציא נמי לא מעל אלא לדידך אודי לי מיהת דחנוני כבעה"ב... חנוני מעל דהא לר' יהודה בעה"ב מעל בין בצרורין בין במותרין ואלו לר' מאיר אינן יוצאין לחולין כלל. יש לתרץ דלאו לענין מעילה קא מיפלגי אי כשלחני אי כבעל הבית אלא לענין דינא וכדפליגי נמי בפ' המפקיד [ב"מ מ"ג ע"א] אי כבעל הבית אי כשולחני לענין דינא. ורש"י ז"ל פי' דהכי קאמר אודי לי מיהת דחנוני כבעה"ב ולא מעל גזבר ואמר ליה לא חנוני כשולחני ואם במותרין מעל גזבר.
